החלטה בתיק בש"א 159051/06

1.         לפני בקשה מקדמית אשר עיקרה בטענה כי קיים מעשה בית דין בין הצדדים בנושאים מסוימים.

יצויין כי בקדם משפט מיום 26.2.06 התייחס בית המשפט (כב' השופטת ניב) לטעונים מקדמיים של הצדדים ומשהובאה הבקשה לפני סברתי כי אמצא בה טעונים חדשים. ברם, מדובר למעשה בטעונים אליהם התייחס בית המשפט בקדם המשפט האמור. יחד עם זאת, לאור ההיתר שניתן ע"י כב' השופטת ניב להגשת הבקשה ומשהוגשו תגובה ותשובה לגופו של ענין, תידון הבקשה לגופה.

כללי

2.         עניינה של הבקשה בתביעה שהוגשה על ידי המשיבים (להלן - " מנדלסון") כנגד המבקשים (להלן- " קרביס"). הצדדים הינם שכנים, המתגוררים ברחוב עלייה ברמת השרון. ליבו של הסכסוך בין הצדדים, בכל הנוגע לתביעה שלפני, בבנייה שבוצעה על ידי קרביס.

בכתב התביעה נטען כי בעת בניית ביתם מחדש, הרסו קרביס חלק מגדר הפרדה אשר היתה על קו הגבול בין שני הבתים, בנו עליה, הוסיפו לה קומה נוספת שעליה נבנה מעקה גבוה, ובכך חסמו את אור השמש, הנוף והאוויר מביתם של מנדלסון. מנדלסון טוענים כי בניית הגדר נעשתה בניגוד לחוק, מהווה עוולה של מטרד ליחיד, רשלנות והפרת חובה חקוקה, והם עותרים להשבת המצב לקדמותו על-ידי התאמת הקיר המזרחי לתב"ע, לרבות הריסת חלקים ממנו שנבנו בניגוד לתב"ע, וכן לחיוב קרביס בפיצוי כספי בגין נזקיהם הנטענים.

3.         קרביס סבורים כי דינה של התביעה להמחק ולמצער יש למחוק סעיפים מכתב התביעה, בעיקר בשל קיומו של מעשה בית דין. טעוני הבקשה מתחלקים לשניים. ענין אחד נוגע לשאלה, האם הגדר שנבנתה על ידי קרביס מסיגה את גבולם של מנדלסון או שמא נבנתה כולה בתחום שטחם של קרביס. עניין שני הוא בשאלה, האם יכולים מנדלסון לטעון במסגרת תביעתם כי היתר הבנייה לפיו בוצעה הבנייה, אינו חוקי.

מיקומה של הגדר

4.         שאלת מיקום הגדר אכן כבר הוכרעה והדבר אף מוסכם על מנדלסון. למעלה מן הצורך ולמען הסדר הטוב יצוינו הדברים פעם נוספת.

במסגרת הליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בין הצדדים (ה.פ. 569/04) ניתן ביום 19.9.2005, תוקף של פסק דין להסכם פשרה. בין שאר הוראותיו, מאמץ הסכם הפשרה את ממצאיו של מומחה מטעם בית המשפט, מר דיאמנט, על פיהם נמצאת הגדר כולה בתוך שטחם של קרביס.

הענין אינו שנוי במחלוקת ומנדלסון אישרו כי אינם יכולים לטעון כנגד ההכרעה העובדתית לגבי תוואי הגדר (סעיף 2 לכתב התשובה), להבדיל מהשלכת הכרעה זו (ולמעשה, העדר השלכה) על עילות התביעה.

חוקיות ההיתר

5.         הענין השני אליו מתייחסת הבקשה, והמרכזי בה, הוא השאלה האם יכולים מנדלסון לטעון במסגרת התביעה כנגד חוקיות היתר הבנייה לפיו בוצעה הבנייה של קרביס.

מנדלסון טוענים בכתב התביעה כי קרביס פעלו מאחורי גבם לקבלת היתר בניה חדש ושונה מזה שהוסכם בין מנדלסון לבין בעליו הקודמים של בית קרביס (משפחת צוק), וכי בנו לפי היתר בניה אשר ניתן ביום 29.4.2003 בניגוד לתב"ע, ללא הסכמתם של מנדלסון ומבלי שנעשו ההליכים הנדרשים בחוק לצורך קבלתו. לשיטת מנדלסון, ההיתר הינו בטל מיסודו.

טעוני הצדדים בבקשה

6.         קרביס מפנים להחלטת ועדת הערר מחוז תל-אביב מיום 29.12.1997 שהורתה למחוק ערר שהוגש על ידי מנדלסון לאור הסכם פשרה שהושג בינם לבין קודמי קרביס (צוק), בקשר עם היתר בניה שניתן, ולפיו יורחב בית קרביס לקו האפס ויבנה קיר גדר חלק ואטום.

כן מפנים קרביס להחלטת ועדת הערר מיום 27.7.2003, אשר לטעמם דחתה את ערר מנדלסון על היתר בניה שניתן באפריל 2003 לנוכח הסכם הפשרה משנת 1997.

קרביס מפנים גם להחלטה נוספת בערר מיום 9.11.2003, בו לא מצאה הועדה לשנות את החלטתה הקודמת מיום 27.7.2003.

לטענת קרביס, משהגישו מנדלסון עררים בענין היתר הבניה לועדת הערר המחוזית ומשהללו נדחו, מנועים מנדלסון מלשוב ולהעלות את טענותיהם בפני בית משפט זה, בפרט לאור סעיף 12ב(ד)(1) לחוק התכנון והבניה, הקובע כי החלטות ועדות הערר הינן סופיות ואינן ניתנות לערעור.

7.         מנדלסון טוענים שלא התקיים מעולם דיון באשר לכשרות ההיתר, לא התקיים דיון בהליך של ערר, ובהעדר דיון כזה אין מעשה בית דין. מנדלסון חוזרים וטוענים כי ההיתר (אותו הם מכנים "פיסת נייר הקרויה היתר") הוא חסר תוקף ובבחינת "אפס" (בג"צ 16/50 איגרא רמא בע"מ נ' ועדת בנין ערים ת"א, פ"ד ה' 229). אגב אורחא מעלים מנדלסון בתגובתם ספק אם הכרעות ועדות ערר מקימות מעשה בית דין כנגד צדדים (סעיף 4.ה. לתגובה), אולם עיקר טעונם הינו בהעדר החלטה של ועדת ערר.

דיון